פרק א':
1. במושג דמוקרטיה טמונות שתי משמעויות. האחת היא דמוקרטיה כצורת ממשל, ואילו השנייה היא דמוקרטיה כערך, כהשקפת עולם וכאורח חיים.
2. הדמוקרטיה כצורת ממשל היא דמוקרטיה ניהולית המדגישה את הכללים ואת דרכי הניהול האופייניים לדמוקרטיה. הדמוקרטיה כצורת ממשל מוגדרת כ"ממשל העם, בידי העם, למען העם". נוסף להגדרה זו יש הגדרות אחרות, שונות מעט בניסוחן, אך דומות במשמעותן במובן זה שמקור הסמכות של השלטון בדמוקרטיה הוא העם.
3. בדמוקרטיה, מקור השלטון הוא העם, כלומר העם הוא הריבון. בשלטון לא דמוקרטי, העם הוא לא הריבון, אלא יכולה להיות סמכות מסורתית, אלוהית או כריזמטית. בניגוד לדמוקרטיה, שבה השלטון נבחר ע"י העם, השלטון במשטר לא דמוקרטי מוענק לשליט. זאת ועוד, הדמוקרטיה רואה ברצון העם ערך מרכזי, כי העם הוא מקור הסמכות של המוסדות השלטוניים.
4. העקרונות הדמוקרטיים המנחים את רשויות השלטון בדמוקרטיה הם אלה: בחירות חופשיות ודמוקרטיות המאפשרות חילופי שלטון, הכרעת הרוב, הפרדת רשויות, שלטון החוק, שוויון בפני החוק.
5. בדמוקרטיה כצורת ממשל התנאי לבחירות חופשיות הוא קיום חירויות, כגון חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש האספה וההתכנסות וחופש ההתארגנות הפוליטית.
7. השקפת העולם הדמוקרטית מבוססת על עקרונות תנועת ההשכלה – ההומניזם והליברליזם – שגובשו במאות ה-17 וה-18. עקרונות אלה מתבססים על רעיונות חדשניים שהיוו פריצת דרך בכל הקשור לתפיסת האדם בחברה ומקומו בעולם. החידוש היה עצום: בניגוד לעולם הקדום, שבו לאל ולחוקיו היה תפקיד מרכזי – אם לא בלעדי – בחייו של אדם, הרי שבעולם המודרני, הציבה תנועת ההשכלה את האדם במרכז העולם.
9. היה צורך ב"אמנה חברתית" לפי גו'ן לוק על מנת למנוע סכנה על מימוש הזכויות הטבעיות של אדם, סכנה אשר נבעה מסכסוכים בין בני האדם אשר התגלעו במשך הזמן.
11. הוגי תנועת ההשכלה הניחו שהאדם מיסודו הוא יצור רציונלי ומוסרי, בעל תבונה, השואף להשתמש בתבונה זו במהלך כל חייו. כמו כן, האדם הוא יצור אוטונומי. מכיוון שאדם רציונלי, אוטונומי ובעל תבונה יכול להחליט החלטות הנוגעות לו בכוחות עצמו, הרי שהוא גם יכול לארגן לעצמו את השלטון המדיני כך ששלטון זה יגן על הדברים החשובים לו כאדם – זכויות ורכוש. הביטוי להגנה על זכויות ימומש בחוקים שיחוקק שלטון זה, חוקים מוסריים ורציונליים. קיום של מציאות כגון זו יביא לכך שהאדם לא ירצה להפר את החוקים שהוא עצמו חוקק. הביטוי הטוב ביותר שיכול להינתן לתובניות האדם הוא בעצם קיום ההליך הדמוקרטי, כלומר בהשתתפות חופשית ושוויונית בתהליך קבלת ההחלטות במדינה.
13. פועל יוצא של ההכרה בערך ובכבוד האדם הוא רעיון הפלורליזם והסבולנות. כלומר, מתן ביטוי לשונות בין בני האדם המתבטאת גם בעמדות שונות, באינטרסים שונים ובקיומן של מחלוקות בין בני האדם.
15. החירות משמעה שלכל אדם יש הזכות לבקשת את טובתו על פי דרכו, כל עוד אינה מנסה למנוע מאחרים את טובתם ואינו מפריע להם להשיג את טובתם. כלומר, יש לתת לכל אדם את הרשות לנהל את חייו באופן הנראה לו, ואין להכריח אותו לנהל את חייו באופן הנראה שלאר בני האדם. זאת ועוד, זכותו של כל אדם להשתמש בחירותו כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו ולהגשים את שאיפתו לחיות חיי אושר. מיל מונה כמה תחומים שבהם מימוש רעיון החירות נראה בעיניו כחשוב ביותר: חופש המחשבה, הדעה, מצפון והביטוי, חופש העיסוק וחופש ההתאגדות.
17. מתוך ההגדרות של החירות ושל שוויון נובע המתח הקיים בין שני הערכים הללו. מצד אחד, לכל אדם יש החירות לממש את עצמו, אך מצד שני קיים הצורך של המדינה לדאוג לכלל אזרחיה, לפעמים על חשבון החירות של פרט מסוים או של קבוצת פרטים.
19. על בסיס התפיסות שהתגבשו בתקופת ההשכלה בדבר מקומם המרכזי של בני האדם בחברה, גובשה מערכת היחסים בין הפרטים בחברה ועוצבו התפיסות החדשות לגבי מהות המדינה המודרנית. במאות ה-17 וה-18 פיתחו הוגי הדעות את רעיון האמנה החברתית. על פי רעיון זה, החברה והמדינה הם פרי הסכמה בין בני אדם חופשיים ושווים, שכל אחד מהם מכיר בכך שיש אינטרסים המשותפים לו ולחבריו, דוגמת אינטרסים הנוגעים לביטחונו, לחירותו ולרווחתו. אם כן, ניתן לומר שהמדינה המודרנית היא פרי כריתת אמנה חברתית, בין בני האדם – בינם לבין עצמם ובינם לבין המדינה. ביסוד האמנה החברתית מצויה תפיסת יסוד ולפיה הפרט הוא עצמאי, אוטונומי, וחופשי, והוא הבסיס שעליו מושתתות החברה והמדינה. על כן יש הכרח להגן על חירויותיו ועל זכויותיו.
21. אף על פי שרעיון האמנה החברתית הוא רעיון תאורטי בלבד, נודעת חשיבות רבה למימוש רעיון זה במציאות המדינית. החשיבות נובעת מכך שהאמנה מתבססת על הסכמתם של האזרחים לחיות חיים משותפים על פי עקרונות וכללים, המבהירים לאזרחים ולרשויות השלטון את זכויותיהם ואת חובותיהם ומשמשים מחסום מפני דיכוי. חשיבות רעיון האמנה נובעת גם מההשפעה שיש לרעיון זה על התנהגות האזרחים במדינה המודרנית. ואכן, מרבית המדינות המודרניות מימשו את רעיון האמנה החברתית בחוקה הקובעת את אופיו של המשטר ואת זכויותיהם וחובותיהם של האזרחים ושל רשויות השלטון.
פרק ב':
1. התרגום המילולי של המונח היווני דמוקרטיה הוא: דמוס – עם, קרטוס – שלטון, כלומר: שלטון העם.
2. יש הסכמה רחבה לגבי עקרונות הדמוקרטיה ההכרחיים שיבטיחו משטר דמוקרטי. אך מדינות דמוקרטיות שונות זו מזו ביישום העקרונות הדמוקרטיים. ניתן להציג אותן ברצף: בקוטב אחד נמצא דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא צורת ממשל, ובקוטב הנגדי – דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורח חיים.
3. קוטב אחד הוא הקוטב בו נמצא דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא צורת ממשל, ובקוטב הנגדי – דגם המדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורח חיים. במדינה שבה משמעות הדמוקרטיה היא צורת ממשל, הדמוקרטיה פועלת רק במובן הניהולי הפורמלי. כלומר, במדינה מיושמים רק העקרונות ההכרחיים לקיום המשטר הדמוקרטי, כמו: שלטון העם, הפרדת רשויות, קיום בחירות דמוקרטיות בפרקי זמן קבוע, התמודדות בין שתי מפלגות לפחות, קבלת הכרעות על פי עקרון הכרעת הרוב, קיום עקרון שלטון החוק ויישום עקרון החירות, לרבות חופש הביטוי וחופש ההתארגנות וכן עקרון השוויון בפני החוק, לרבות הזכות השווה לכולם להשתתף בבחירות, ומשקלו השווה של כל קול למשנהו. במדינה שבה הדמוקרטיה היא השקפת עולם ואורח חיים, הדמוקרטיה מיושמת גם במובן המהותי: הכרה בערך הסובלנות, בעקרון הפלורליזם, בזכויות האדם והאזרח, יישומם של עקרונות וערכים אלה והגנה עליהם.
4. בין שני הקטבים אלו נמצאות המדינות הדמוקרטיות השונות. בכל אחת מהן מיושמים ומודגשים העקרונות החשובים למדינה לפי תפיסת הדמוקרטיה הייחודית לה. כך נוצרים דגמים שונים של מדינות דמוקרטיות.
5. תשובות:
a. סיווג:
i. שלטון העם:
1. שלטון העם, על ידי העם, למען העם.
2. משטר המתנהל על פי רצון הרוב, ולכן הוא מבטא את רצון העם.
ii. חילופי שלטון:
1. משטר המאפשר החלפת ההנהגה לעתים מזומנות וקבועות, בדרך של שלום ועל פי כללים קבועים מראש.
2. הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות, ול
b.
c. כן, משהו
d. * שלטון העם, על ידי העם, למען העם. -> שלטון העם
* משטר המתנהל על פי רצון הרוב, ולכן הוא מבטא את רצון העם. -> שלטון העם + עקרון הכרעת הרוב + שלטון מוגבל
* משטר המאפשר החלפת ההנהגה לעתים מזומנות וקבועות, בדרך של שלום ועל פי כללים קבועים מראש. -> עקרון הכרעת הרוב + שלטון מוגבל + חילופי שלטון + שלטון החוק
* משטר שבו ניתנת לאזרחים האפשרות לתת ביטוי למחשבותיהם ולשאיפותיהם. -> זכויות האדם והאזרח, זכויות המיעוט
* צורת ממשל המבטיחה את חירותו והתפתחותו של הפרט, שהוא המרכיב הבסיסי של החברה. -> זכויות האדם והאזרח, זכויות המיעוט
* שיטת ממשל שבה האזרח מעורב ומשתתף בתהליכים הפוליטיים ובידיו היכולת להשפיע על השלטון. -> שלטון העם + זכויות האדם והאזרח, זכויות המיעוט + שלטון מוגבל
* שיטת ממשל שבה האזרחים והשלטון שווים בפני החוק וכפופים לו. -> שלטון החוק + שוויון בפני החוק
* שיטת ממשל שבה רוב בני האדם משפיעים על גורלם ברוב תחומי החיים. -> שלטון העם + פלורליזם + זכויות האדם והאזרח, זכויות מיעוטים + שלטון מוגבל
* הסדר מוסדי לשם השת הכרעות פוליטיות, ולפיו נמסרת סמכות של הכרעה ליחידים תוך מאבק בין קבוצות על קולות העם. -> שלטון העם + פלורליזם + עקרון הכרעת הרוב + זכויות האדם והאזרח, זכויות המיעוט + שלטון מוגבל + הפרדת רשויות + החלפת שלטון
* צורת ממשל המבטיחה חירויות כמו חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וחופש ההפגנה. -> פלורליזם + זכויות האדם והאזרח, זכויות המיעוט
e. משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט.
6. בגישה הליברלית הפרט הוא המרכיב הבסיסי של החברה, ויש לייחס לו ולחירותו ערך עליון. על פי גישה זו, החברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים אשר נולדו חופשיים ושווים, וזכותו של כל פרט לקבוע את סדרי חייו. בהתאמה, הממשל במדינה חייב להיות מוגבל, מכיוון שתפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על החירויות של הפרט. יש לאפשר לפרט לממש את חירותו במובן המלא ביותר של מימוש עצמי. אם השלטון לא יתערב בנעשה במדינה בתחומי החברה והכלכלה, תיווצר במדינה תחרות חופשית שתביא לניצול המרבי של הפוטנציאל הטמון בכל פרט, ולמימוש חירותו באופן הרחב ביותר. על פי הגישה הליברלית הזו, לשוויון יש חשיבות רבה במובן הפוליטי – זכות ההצבעה לכל, קול אחד שווה לכל אחד וכד' – אולם במובן החברתי-כלכלי השוויון אינו נתפס כערך חשוב שהמדינה צריכה להתערב על מנת להשיגו. שיפור מצבה של החברה יבוא על ידי שיפור מצבו של כל פרט. שיפור מצבו של הפרט ייעשה על ידי הפרט עצמו, ולא על ידי התערבות המדינה. הליברלים אינם מוכנים לפגוע בחירויות הפרט כדי לצמצם פערים חברתיים ולקדם את שוויון ההזדמנויות בין הפרטים במדינה. התערבות המדינה צריכה להיות כמה שיותר מינימלית. דוגמה למדינה ליברלית היא ארה"ב, שבה שלטון ראוי יזכה לתמיכת הציבור כל עוד הוא ממלא את תפקידו בהגנה על חירויות הפרט.
7. הגישה הסוציאל-דמוקרטיה מתבססת על נקודת ראות חברתית-קהילתית שבה לחברה יש אחריות ומחויבות כלפי כל הפרטים המשתייכים אליה. לכן, לשוויון בין הפרטים בחברה בתחום הכלכלי-חברתי נודעת חשיבות רבה. מתוך כך שואפים המחזיקים בתפיסה זו להחיל את עקרונות הדמוקרטיה לא רק על התחום הפוליטי, אלא גם על המוסדות הכלכליים והחברתיים במדינה. על פי תפיסה זו, אין להפריד בין התחום הפוליטי לתחום החברתי-כלכלי, מכיוון שהחירות והשוויון בפוליטיקה בלבד אינם מבטיחים לאזרח חירות ממשית ושוויון משמעותי. אלה יובטחו לאזרח רק אם הם באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים – גם החברתי והכלכלי. בגישה זו מודגשת מרכזיותו וחשיבותו של השוויון לא רק במובן הפורמלי של מתן יחס שווה לכול – במשמעות של איסור אפליה – אלא במובן המהותי של הגשמת עקרון השוויון בחברה – צמצום פערים כלכליים וחברתיים. על פי גישה זו, נדרש השלטון להתערב בנעשה במדינה התערבות של ממש, כדי להבטיח את השוויון הכלכלי-חברתי של אזרחיה. דוגמא למדינות שאימצו את הגישה הסוציאל-דמוקרטית הן מדינות סקנדינוויה.
8. ניתן לומר שהדומה לשתי הגישות הוא הסכמה על עקרון החירות, קדושת זכויות הפרט וחשיבותן. ההבדל ביניהן טמון במידת השוויון הרצויה בחברה ובשאלה עד כמה צריכה המדינה להיות מעורבת בחברה ובכלכלה כדי לקדם את השוויון בתחומי החינוך, השיכון, הבריאות, ההכנסה ואיכות החיים.
9. תשובות:
a. שאלה 1:
i. הגישה הליברלית:
1. משטר שבו ניתנת לאזרחים האפשרות לתת ביטוי למחשבותיהם ולשאיפותיהם.
2. צורת ממשל המבטיחה את חירותו והתפתחותו של הפרט, שהוא המרכיב הבסיסי של החברה.
3. שיטת ממשל שבה רוב בני האדם משפיעים על גורלם ברוב תחומי החיים.
4. צורת ממשל המבטיחה חירויות כמו חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וחופש ההפגנה.
ii. הגישה הסוציאל-דמוקרטית:
1. משטר שבו ניתנת לאזרחים האפשרות לתת ביטוי למחשבותיהם ולשאיפותיהם.
2. צורת ממשל המבטיחה חירויות כמו חופש המצפון, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות וחופש ההפגנה.
b. שאלה 2:
i. קטע א' –
ii. קטע ב' –